תירוש
להיות השינוי שאנחנו מחפשים לראות בעולם
בית המלאכה
בית המלאכה הוא מקום לשהות בו, לעסוק באומנות, ליצור, לנוח, לקבל חיבוק, תמיכה ותשומת לב.
בית המלאכה התחיל את דרכו כסדנה לצורפות, בה התנסו בני ובנות העמותה ביצירת תכשיטים.
עם הזמן פיתחנו את בית המלאכה לכל מיני תחומי עיסוק כמו עבודות בטקסטיל, נייר, עץ, בד, אבן ושזירת פרחים.
המלאכות משתנות בהתאם ליכולות של הצעירות והצעירים המגיעים למקום.
מתוך אובדן ושבר אנחנו יוצרים אומנות תוך העמקה, פרימה וקריעה בסדקים ובחומר. החיבור לחומר ולפעולה יוצר אנרגיה מדיטטיבית.
היצירה מגלה בתוכנו כוחות פנימיים חדשים. עיצוב המוצר משול לעיצוב חיינו, החיים כחומר ביד היוצר או היוצרת.
את החומר לא נוכל לשנות אבל מה יווצר מתוכו אנחנו קובעים. זהו סדק בחשכה שמתוכו ניתן להתחיל לראות נקודת אור. מתוך האור למצוא את הניצוץ הקיים בכל אחת ואחד מאיתנו.
מלאכת הנייר
מלאכת הנייר נעשית בשלבים. את הניירות אנחנו מקבלים מבתי הדפוס בגבעת שאול שבירושלים. אלה אותם דפים שאין בהם שימוש, ההדפסה שהודפסה עליהם לא הצליחה והם מיועדים לגריסה. בחלקם כתובים כתבי קודש. ערמות אינסופיות של נייר זרוק על רצפת המפעל, הוא נראה מלוכלך, אבל יש בו קסם. מדהים לראות כמה עוצמה יש בריבוי החומר.
הניירות מגיעים לבית המלאכה ואז מתחילה עבודת הפירוק וקריעת החומר. התפוררות הנייר היא מלאכה עדינה ומעמיקה עם מרכיב מדיטטיבי. זהו תהליך המדבר על פירוק והרכבה מחדש של הנפש. אנחנו מאפשרים לנייר להפוך כחומר ביד היוצר או היוצרת. אחרי העיבוד יהיה ניתן להפוך אותו לסיפור חדש. זוהי פעולה שקטה ומקודשת שקושרת חוטים בין מה שהיה לבין החדש הנוצר.
לאחר שהנייר נחתך ונגזר לחתיכות קטנטנות אנחנו גורסות אותו לתוך המים.
המים החמימים נותנים תחושה נעימה של ניקוי ושקט. החומר הופך לחמים ונעים ואפשר להתחיל עבד אותו. בדיוק כפי שתהליך ניקוי הנפש, המגיע לאחר קבלה עצמית, עוזר לנו להירפא בעזרת חום, אהבה ורכות.
תפריט
"כשהנייר מצליח להתקפל מבלי להישבר
זה רגע של אושר"
הצבעוניות הדיכוטומית שאיתה אנחנו יוצרות ויוצרים את הנייר משאירה את החומר הכי קרוב לטבעי ומאפשרת לסיפור החדש להיכתב. מחזור הנייר הוא מעגל קסום שמדבר אותנו ואת העשייה שלנו.
עבודת שכבות ושקיפויות לאחר שיצרנו את הנייר אנחנו מתחילים לשחק בחומר - שכבות, עוביים, שקיפויות ומילים. מכל חיבור נולדת אפשרות חדשה. אמירה חדשה. במקביל, נעשות מלאכות עדינות בריפוי הנפש, חשיפת השכבות, יצירת שקיפויות פנימיות, מציאת המילים הנכונות, מציאת הצורה הנבראת מחדש מתוך הסיפור.
אנחנו מקבלים המון השראה מאומנות הנייר היפנית, ממנה ספגנו את המינימליזם והעומק שבפשטות. אומנות הנייר היפני משולה למדיטציה, יצירה מתוך חיבור גוף ונפש.
ליצירת הנייר הוספנו מילים הלקוחות מספרי הקודש ומצאנו שיש המון עוצמה במילים הקדושות המתגלות בחומר הממוחזר.
שזירת פרחים
שזירת הפרחים היא יצירה שנוגעת בצבעוניות, בחיות, בשמחה. הנגיעה בפרחים החיים נותנת אנרגיה מדהימה ומפעילה את החושים.
את ימי רביעי אנחנו פותחות במדיטציה וחיבור פנימה. לאחר ארוחה משותפת אנחנו מתכנסות לסדנת כתיבה שבה לומדים את יסודות כתיבת הסיפור. כשהמילים פוגשות את הנייר אנחנו מתחילות להיכתב מחדש. בסוף היום אנחנו יוצאות לקנות פרחים. אנחנו בוחרות את הפרחים יחד, נחשפות למחירים, למסחר, למשא ומתן, לניהול זמן ואסטרטגיה שיווקית, בעצם כל מה שעומד מאחורי ניהול עסק.
אנחנו בוחנות יחד אילו פרחים עמידים, כמה זמן הם יחזיקו מעמד, איזה מחיר עלינו לגבות על מנת להרוויח. כשקיבלנו פרחים לא טריים אנחנו לומדות איך לדרוש זיכוי, איך לעמוד על שלנו ואיך להתנהל בשוק. זהו תהליך שלם של למידה.
אחר כך אנחנו מתפנות למלאכת השזירה העדינה. המפגש עם הפרחים מרגש ומסקרן. אנחנו לא יודעות איך הזר יראה בסוף. זו עבודה של שקט וחיבור פנימה. הבחירה בצבע, בחיבור בין הצבעים מספרת אותנו. הידיעה שיש כאן נגיעה ברגע ארעי, זמני וחולף עוזרת לנו לשים לב לפרטים, לדייק, לגעת ברכות ובעדינות ולכבד את החומר הרגיש.
זוהי עבודה שמשרתת את עבודת הנפש. ההבנה שבחיים הרגעים בני חלוף, שהכל זמני, יש בה משהו מעורר תקווה. הזרים מגיעים לחנות ביום חמישי ונמכרים לכבוד שישי שבת. הידיעה שהזרים יקשטו את שולחנות השבת משמחת ונוגעת בלב.
מלאכת שזירת הפרחים נמצאת בפיתוח ולמידה ובקרוב נכין גם זרי ראש וסידורי פרחים בהזמנה.